המסע של פרוונה-דבורה אליס
הסיפור מסופר על ילדה בת 11 הגדלה באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן – ארגון צבאי מוסלמי קיצוני ומטיל אימה. הטליבאן סגרו את בתי הספר ואסרו על השמעת מוזיקה ועל צפייה בטלוויזיה. נשים נאלצו לכסות כל חלק בגופן, כולל פניהן, ונאסר עליהן לצאת מהבית ללא ליווי של גבר. נשות אפגניסטן הפכו לשפחות נטולות זכויות, נאסר עליהן לעבוד ורובן המוחלט הפסיקו ללמוד, עוד חוק שנחקק המחייב איטום חלונות בצבע שחור למניעת אפשרות שנשים ייראו בידי גברים. התנאים היו קשים לא היה אוכל כמעט.
בסתיו 2001 נהדפו הטליבאן מרוב חלקי אפגניסטן, אבל עתידן של הנשים והנערות במדינה עדיין לא ברור. אף שהטליבאן כבר אינם בשלטון.
יותר מעשרים שנה לאחר מכן השאירו הטליבאן את המדינה במצב קשה, לא היו הרבה מים נקיים לשתות, הצבאות השונים הטמינו מוקשים בשדות חקלאיים מה שגרם לאנשים לא לדגל שם מזון וכתוצאה מכך אנשים רבים מתו מרעב או ממחלות אחרות.

בסיפור היה מדהים לראות איך פרוונה מתייחסת להורים שלה יפה
גם בפחד שעברה פרוונה וגם בלחץ פרוונה עדין התנהגה בכבוד אל הוריה.
לדוגמא:
"פרוונה הייתה שם רק כדי לעזור לאביה ללכת אל השוק ובחזרה הביתה"
היה קטע בסיפור בו פרוונה הלכה לחפש עצמות עם חברתה שאוויזה, פרוונה חזרה מאוחר ואמה שאלה אותה "איפה היית? למה לא חזרת הביתה לארוחת צהריים?" פרוונה לא יכלה לשקר לאמה אז היא אמרה לה את האמת.. מה שאומר שלפרוונה יש כבוד לאמה והיא לא משקרת לה, פרוונה יודעת שזה מסוכן.
אני גם מתייחסת להוריי בכבוד. אני לא משקרת להם ואני עוזרת להם כשצריך וגם אם אני במצבי לחץ אני עדין יודעת שהם ההורים שלי וחשוב להם שאני הצליח אז אני מקשיבה להם ויודעת שמה שהם אומרים זה נכון.
היה מדהים לראות בחלקי הסיפור את הקשיים של פרוונה ואיך היא פתרה אותך כגון:

-כשלא היה לפרוונה איך להשיג עוד כסף היא פתרה את זה בכך שהלכה עם חברתה לחפש עצמות ובכך קיבלה יותר כסף-כשפרוונה מצאה את הילד הקטן ולא היה לא אוכל להאכיל אותו היא פתרה את זה בכך שלקחה נאן יבש שמצאה והרטיבה אותו ונתנה לה.
-לפרוונה היה קשה להסתדר עם אחותה נוריה אבל היא פתרה את זה בכך שהיא התעלמה ממנה.

כשפרוונה הייתה במסע שלה היו לה כמה דילמות שבהן יכלה להחליט אחרת
-כשפרוונה מצאה את התינוק היה לה דילמה אם לקחת את התינוק או לא.
פרוונה ידעה שאין לה הרבה אוכל ובכל זאת לא השאירה את התינוק לבד ולקחה אותו איתה, פרוונה לא וויתרה עליו ונתנה לו למות פרוונה היא רגישה מאוד. גם אם היא ידעה שהיה לה קשה לסחוב אותו וחצי מהאוכל שהיא תאכל היא תצטרך להביא לו ולנקות אותו ולהחזיק אותו על הידיים מה שנותן עוד עבודה קשה ועוד צורך למזון ומים.
יש אנשים שיכול להיות שהיו הולכים בדרך אחרת ומשאירים את התינוק שם אבל פרוונה לא השאירה היא לא חשבה רק על עצמה והצילה גם אותו.

-כאשר היא הייתה בשדה הירוק עם פרוונה לילה ואסיף הם שמעו פצצות מתקרבות והם התחבאו אבל סבתא של לילה הייתה בטוח הבית מבוץ ולילה רצתה ללכת להציל א סבתא שלה אבל ישר עבר לפרוונה בראש האם ללכת להגיד ללילה שלא תלך או מלתת לה ללכת והיא יכולה למות.. ישר פרוונה לקחה את ההחלטה הנכונה ואמרה ללילה להישאר איתה.

הספר נותן לנו מסר חזק המסר הוא שאדם יכול להשפיע על גורלו. ללא ספק היה לפרוונה הרבה מזל, אבל האומץ שגילתה במצבים הקשים והמאמצים שעשתה כדי לשרוד על אף כל הבעיות שהיו וכל אלו עזרו להם  להציל את חייהם.

תחילה שקראתי את הסיפור חשבתי שהם יצליחו להרוויח כסף ויקרה משהו או שהם ימכרו משהו שווה ערך ומישהו ייתן להם הרבה כסף והם יצליחו לצאת מהרעב, במשך הסיפור חיכיתי לדבר כזה שיגיע לדוגמא עם העצמות חשבתי שהיא תרוויח הרבה יותר אבל אבל מסתבר שהיא הרוויחה רק קצת יותר ממה שקיבלה בדרך כלל.
אך בסופו של דבר כל מה שחשבתי לא קרה.
סוף הסיפור היה עצוב ומדהים בו זמנית,
לילה נהרגה! "האחות" של פרוונה מתה גם אם הזהירו אותה היא אמרה שהאדמה אוהבת אותה ובכל זאת הלכה לאחר כמה שניות הם שמעו בום והבינו שלילה מתה פרוונה הלכה לראות מה קרה אולי זה לא לילה אבל כמו שחשבו זאת הייתה לילה.
אבל הקטע הטוב בסוף הסיפור זה שלאחר ששמעו את הבום כולם יצאו מהאוהלים ואז אישה אחת הורידה את הבורקה שלה ופרוונה ראתה את אמא שלה, וכך פרוונה מצאה את כל המשפחה שלה אבל גם בסוף הזה היה משהו עצוב היא גילתה שאחיה עלי מת.

לסיכום
בהתחלה שנתנו לנו את הספר לקרוא אני חששתי מכיוון שקראתי את התקציר וראיתי שהספר הוא לא הסיגנון שאני אוהבת וידעתי שאני לא אתחבר אליו כשהתחלתי לקרוא את הספר אני השתעממתי והיה לי קשה מאוד לעבור את החלק הראשון. אבל כשעברתי את החלק הראשון הגעתי לחלק המעניין של הסיפור שבו קוראים כל הדברים יש אקשן והמשכתי לקרוא את הספר הזה עד הסוף לא שמתי לב לשעה והשעה כבר הייתה 2 לפנות בוקר.
מאוד אהבתי את הסיפור הוא מרגש תמיד קוראים בו דברים הוא זורם שקוראים אותו הוא עובר מהר והוא כיפי לקריאה.
הספר "המסע של פרוונה" העשיר אותי במידע על הטליבאן על החיים שם והחוקים שהיו שם, לא ידעתי עד כמה קשה זה כשסיפרו לי אבל כשקראתי הבנתי את הכל.
נהנתי מאוד מהסיפור

 

 

מגישה שירה יעקבי ט'3